טלרמן נ' מנורה חב` לביטוח בע"מ

פסק דין

הנתבעת הגישה תביעה כספית נגד התובע וגורם נוסף.

נגד התובע ניתן פסק דין, בהעדר הגנה, במסגרתו חויב לשלם לנתבעת סך של 2,417 ₪ בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 784 ש"ח.

הנתבעת פתחה בהליכי הוצל"פ לגביית חובו של התובע. בעת פתיחת התיק, נרשם בטעות כי לסך של 784 ₪ שנפסק בגין שכ"ט עו"ד יש להוסיף מע"מ (היינו סך של 917 ₪) בעוד שעל פי פסק הדין, הסך האמור כלל מע"מ.

מאוחר יותר, בדיון שנערך בתביעה נגד הגורם הנוסף, נתן בית המשפט תוקף להסדר הפשרה בין הנתבעת לגורם הנוסף, לפיו ישלם אותו גורם נוסף לנתבעת סך כולל של 2,130 ש"ח.

באותו מעמד, דן בית המשפט בבקשת התובע לביטול פסק הדין שניתן נגדו, דחה את הבקשה לביטול פסק דין ואף חייב התובע בתשלום הוצאות משפט בסך של 2,000 ₪.

לפי הנטען בכתב התביעה, הנתבעת לא הודיעה ללשכת ההוצל"פ על קבלת הכספים מהגורם הנוסף ולא גרמה להקטנת החוב. מאידך, הנתבעת פעלה להטלת עיקולים על חשבונו של התובע בבנק, גבתה מהחשבון כספים ואז סגרה את תיק ההוצל"פ.

לטענת התובע, הסכום שנפסק לטובת הנתבעת על פי פסק הדין שניתן בהסכמה נגד הגורם הנוסף, מהווה מלוא השיפוי בגין הנזקים שנתבעו בתביעה נגד התובע, ומעת שקיבלה סכום זה, היה על הנתבעת להפסיק את הליכי הגביה נגד התובע.

עיון בפסקי הדין ובהחלטות שניתנו באותו הליך מעלה, כי טענה זו אינה נכונה. לזכות הנתבעת עמדו שני פסקי דין תקפים, המחייבים את כל אחד מהנתבעים באותו הליך (התובע והגורם הנוסף) לשלם לה סכומים שונים (ההפרש נבע מחיוב התובע בהפרשי הצמדה וריבית וכן בתשלום הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד). הנתבעת היתה זכאית לממש את פסק הדין נגד התובע, בכפוף לכך, שכל סכום שהתקבל מהגורם הנוסף, נזקף גם לזכות התובע.

לטענת התובע, הנתבעת לא הודיעה ללשכת ההוצל"פ על קבלת התשלום מהגורם הנוסף ולא דאגה להקטין חובו. מהראיות שהוגשו עולה, כי הנתבעת אומנם הודיעה על הקטנת סכום קרן החוב בתיק ההוצל"פ, אולם מחמת תקלה שאינה קשורה לנתבעת, לא הוקטן הסכום בפועל. אין להטיל על הנתבעת אחריות לאותה תקלה שנפלה, כאשר הנתבעת אכן פעלה להקטנת סכום החוב בדרך של מתן הודעה על כך לתיק ההוצל"פ. יצוין, כי כאשר נודע לב"כ הנתבעת כי בפועל, קרן החוב לא הוקטנה בהתאם להודעה שניתנה, פנה לראש ההוצל"פ וביקש לפתוח התיק מחדש ולהקטין החוב.

הנה כי כן, מצב החוב בתיק ההוצל"פ לא שיקף באופן מלא את החוב הנכון, בשני היבטים: סך של 133 ₪ שנוסף בטעות כמע"מ על שכ"ט עו"ד, וסך של 2,130 ₪, שלגביו ניתנה הודעה על הקטנת קרן החוב, אך לא בוצעה ההקטנה בפועל.

החוב (הנכון) של התובע לנתבעת עמד על הסכומים הנוגעים להפרשי ההצמדה והריבית, הוצאות המשפט שנפסקו לחובתו (הן בפסק הדין והן בבקשה לביטול פסק דין) ושכ"ט עו"ד (כולל מע"מ). התובע לא שילם סכום כלשהו, ועל כן זכאית היתה הנתבעת לגבות חובו של התובע באמצעות הליכי הוצל"פ. על רקע זה גם נוספו לקרן החוב תוספות שונות, כגון בגין הפרשי הצמדה וריבית (כמקובל בהליכי הוצל"פ) ושכ"ט עו"ד בפתיחת תיק ההוצל"פ. מטעם זה, חובו (הנכון) של התובע הצדיק נקיטה בהליכי עיקול, וממילא – הליך העיקול שננקט על ידי הנתבעת, היה כדין.

יצוין, כי לאחר קבלת הכספים מחשבון הבנק של התובע, עמד תיק ההוצל"פ, ביום 22.9.07, על יתרת חוב של 917.85 ₪.

היה בידי התובע לפנות ללשכת ההוצל"פ על מנת להביא לתיקון הטעויות שנפלו בחישוב חובו. התובע לא עשה כן. תחת זאת, פנה התובע לבית המשפט בתביעה זו, בטענות בדבר ניצול לרעה של הליכי משפט, מרמה והטעיה, ביצוען של עוולות שונות על ידי הנתבעת, ועוד. לא מצאתי כי התובע הוכיח איזו מטענותיו האמורות. לפיכך, היה מקום לדחות התביעה.

עם זאת, על מנת לחסוך מהצדדים פתיחת תיק ההוצל"פ מחדש לשם תיקון סכומי החוב שם, תחזיר הנתבעת לתובע, תוך 45 יום, את הסכומים הבאים:

1. סך של 133 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, כפי שיעור הריבית בה חויב התובע בתיק ההוצל"פ, החל מיום 23.5.04 ועד למועד התשלום בפועל.

2. סך של 2,130 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, כפי שיעור הריבית בה חויב התובע בתיק ההוצל"פ, החל מיום 1.10.04 ועד למועד התשלום בפועל.

3. סך נוסף של 1,000 ₪ (נכון להיום) המהווה הערכה לגבי תוספות שונות שנצברו לחוב בתיק ההוצל"פ, כתוצאה מהטעויות שנפלו בו.

4. בניכוי יתרת תיק ההוצל"פ בסך של 917.85 ₪, בשיערוך הצמדה וריבית כאמור, מיום 22.9.07 ועד למועד התשלום בפועל.

באשר להליך בתיק זה, כל צד יישא בהוצאותיו.